עד עכשיו, התמקדנו בעיקר בפן התוכני והמושגי של ניסוח השערות מחקר - מה אנחנו רוצים לומר, ואיך אנחנו אומרים את זה. הדרך בה אנחנו מנסחים את השערות המחקר שלנו קשורה גם לשיטות ולגישות המחקר הספציפיות שאנחנו משתמשים בהן. במילים אחרות, לסגנון ולאסטרטגיה של איסוף הנתונים ובדיקת ההשערות יש השפעה על איך ההשערות ייראו מלכתחילה. בואו נעבור על כמה מהמבחנים הנפוצים ביותר ונראה איך זה עובד בפועל.
השערות במחקר כמותי
ניסוח השערות במחקר כמותי נוטה להיות די ישיר וממוקד. זה נובע מהמטרה העיקרית של מחקר כמותי - לבחון קשרים ברורים וכמותיים בין משתנים, תוך שימוש בכלים סטטיסטיים. ההשערות, במקרה הזה, מוכרחות להיות מנוסחות בצורה שניתן לבדוק אותן בעזרת הנתונים הכמותיים שאנחנו אוספים. לדוגמה, בואו נניח שאנחנו עושים מחקר כמותי על הקשר בין רמת הכנסה לבין שביעות רצון מהחיים. השערה אפשרית תהיה: “קיים מתאם חיובי מובהק בין רמת הכנסה (כפי שנמדדה בשאלון דמוגרפי) לבין שביעות רצון מהחיים (כפי שנמדדה בסקלה מ-1 עד 7)”. שימו לב איך ההשערה מציינת במפורש את המשתנים (הכנסה, שביעות רצון), את כלי המדידה (שאלון, סקאלה), ואת הסטטיסטיקה הצפויה (מתאם חיובי). כל אלה הם מרכיבים קריטיים בהשערה כמותית, כי הם מבטיחים שנוכל באמת לבדוק אותה בעזרת הניתוח הסטטיסטי המתאים.
השערות במחקר איכותני ובמחקר משולב
לעומת זאת, בגישה האיכותנית, ההשערות עשויות להיות קצת פחות מוגדרות ומובנות מאליהן. הסיבה לכך היא שמחקר איכותני נוטה להיות יותר חקירתי ופתוח, ומטרתו היא לעתים קרובות לחשוף תהליכים ומשמעויות במקום לבדוק קשרים כמתיים. במקרים רבים, השערות במחקר איכותני הן יותר בגדר שאלות או השערות כלליות, מכיוון שהמחקר האיכותני יכול לאפשר גמישות והתאמה של ההשערות תוך כדי תהליך. דוגמה להשערה במחקר איכותני על אותו הנושא של הכנסה ושביעות רצון יכולה להיראות כך: “אנשים בעלי הכנסה נמוכה יחסית, ייחסו לכסף חשיבות פחותה בקביעת שביעות הרצון הכללית שלהם, ויתמקדו יותר בגורמים כמו יחסים משפחתיים וקהילה”. ההשערה כאן פחות ממוקדת בבדיקת קשר סטטיסטי, ויותר בלחקור את המשמעויות והתפיסות של אנשים. ייתכן שלא נוכל לבדוק אותה במישרין עם סטטיסטיקה, אלא נצטרך להסתמך על ניתוח של ראיונות או טקסטים. בשנים האחרונות, הפכו יותר ויותר מחקרים לשלב בין גישות כמותיות ואיכותניות, מה שנקרא “מחקר משולב” (mixed methods). במצב כזה, ההשערות עשויות להשתנות בהתאם לשלב המחקר - יותר ממוקדות וכמותיות בשלבים של איסוף נתונים כמותיים, ויותר פתוחות וכלליות בשלבי המחקר האיכותניים.
השערות במחקר ניסויי ובמחקר מתאמי
הבחירה בין מערך מחקר ניסויי למתאמי גם היא משפיעה על איך ננסח את ההשערות. במערך ניסויי, יש לנו בדרך כלל שליטה רבה יותר על המשתנים ועל תנאי המחקר. לכן, ההשערות במחקר ניסויי נוטות להיות יותר סיבתיות. זאת אומרת, הן לא מדברות רק על קשרים בין משתנים, אלא על השפעה של אחד על השני. לדוגמה, במחקר ניסויי שבודק את ההשפעה של סוג משוב (חיובי או שלילי) על ביצועים במטלה, השערה אופיינית תהיה: “משתתפים שיקבלו משוב חיובי יציגו ביצועים טובים יותר במטלה בהשוואה למשתתפים שיקבלו משוב שלילי או לא יקבלו משוב כלל”. שימו לב שההשערה לא פשוט אומרת שיש קשר בין סוג המשוב לביצועים, אלא מציעה שהמשוב באמת ישפיע או יגרום לשינוי בביצועים. לעומת זאת, במחקר מתאמי, אין לנו בדרך כלל שליטה על המשתנים או על התנאים. אנחנו פשוט בוחנים את הקשרים בין דברים כפי שהם קיימים בעולם. לכן, ההשערות במחקר מתאמי נוטות להיות יותר זהירות ולדבר על קשרים או הבדלים, ולא על השפעות סיבתיות. לדוגמה, מחקר מתאמי על הקשר בין סוג אישיות (מוחצן/מופנם) לבין הצלחה במקצועות מכירה, יכול להשתמש בהשערה כמו: “תהיה מתאם חיובי מובהק בין רמת מוחצנות (כפי שנמדדה בשאלון אישיות) לבין מדדי הצלחה במכירות (כמו מספר עסקאות או הכנסה חודשית ממוצעת)” . פה אנחנו לא טוענים שסוג האישיות גורם להצלחה במכירות, אלא רק שיש קשר בין השניים. ההשערה גם לא מדברת על קבוצות או תנאים שאנחנו מניפולציה, אלא על מדידה של המשתנים כפי שהם.
דוגמאות להשערות בסוגי מחקר שונים
כדי לראות איך כל זה מתקשר לחוויה שלנו כסטודנטים, בואו ניקח כמה דוגמאות קונקרטיות מקורסים שונים. בקורס “שיטות מחקר במדעי החברה”, סטודנטים לומדים על שיטות כמותיות כמו סקרים וניסויים. השערה אופיינית בפרויקט מחקר כזה יכולה להיות: “תהיה השפעה מובהקת של רמת הלחץ הנתפס (כפי שנמדדה בשאלון לחץ נתפס) על ביצועים במטלה קוגניטיבית (כפי שנמדדו במבחן זיכרון מילים). משתתפים עם רמת לחץ נתפס גבוהה יציגו ביצועים נמוכים יותר במבחן הזיכרון”. בקורס “שיטות מחקר איכותניות”, מצד שני, סטודנטים עובדים עם ראיונות, תצפיות וניתוח טקסט. השערה במחקר כזה יכולה להיות: “סטודנטים לתואר ראשון יתארו את ההתמודדות עם לחץ אקדמי במונחים של אסטרטגיות ממוקדות רגש, בעוד סטודנטים לתארים מתקדמים יתמקדו יותר באסטרטגיות ממוקדות פתרון בעיות”. בקורס “מבוא למחקר בחינוך”, בו נלמדות גישות כמותיות ואיכותניות, השערות המחקר עשויות לשלב בין השניים: “תהיה העדפה מובהקת בקרב מורים לשימוש בשיטות הוראה מסורתיות לעומת שיטות חדשניות (כפי שנמדד בשאלון העדפות הוראה). בראיונות עומק, מורים המעדיפים שיטות מסורתיות יתארו תחושת ביטחון ושליטה בכיתה, בעוד מורים המעדיפים שיטות חדשניות ידגישו את חשיבות העניין והמעורבות של התלמידים”. ולבסוף, בקורס כמו “מחקר אמפירי בארגונים”, הדגש הוא על מחקר יישומי ופתרון בעיות מעשיות. כאן, השערה יכולה להיות: “הטמעת מערכת חדשה לניהול ידע בארגון תוביל לשיפור מובהק בשיתוף ידע בין עובדים (כפי שיימדד במדדי תדירות וכמות שיתוף מידע) ובשביעות רצון של עובדים (כפי שתימדד בסקר עמדות), בהשוואה למצב לפני ההטמעה”. הדוגמאות האלו ממחישות איך העקרונות שדיברנו עליהם מיושמים בהקשרים אמיתיים של מחקר סטודנטיאלי. הן מראות איך ההשערות משתנות ומותאמות לפי מטרות המחקר, סוגי הנתונים, ושיטות העבודה של כל קורס. אז מה אפשר לקחת מכל זה? ובכן, אני חושב שהמסר העיקרי הוא ההבנה שניסוח השערות מחקר הוא לא “מידה אחת מתאימה לכל”. זה תמיד צריך להיות מותאם לסוג הפרויקט, לשאלות שרוצים לענות עליהן, ולדרכים שבהן מתכוונים לאסוף ולנתח את הנתונים. ההשערות שלנו הן למעשה ההצהרה הראשונית של מה שאנחנו מנסים לגלות ואיך אנחנו מתכננים לעשות את זה - הן מתווה הדרך למסע המחקרי שלנו.